רבי יהודה הנשיא, המכונה גם רבינו הקדוש או פשוט רבי, היה תנא בולט בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה. הוא בא משושלת היוחסין המכובדת של הלל הזקן, ושימש כשיא תקופת התנאים. לידתו התרחשה בזמן הצעדים הדיכויים של אדריאנוס לאחר מרד בר כוכבא, המוערך בין השנים 135 ל-137 לספירה.
רבי היה צאצאו של רבי שמעון בן גמליאל, כפי שמתועד בקטעים שונים בתלמוד הבבלי. סיפורים רבניים מתקופת הגאונים מתארים אותו כבנו הבכור של רבי שמעון בן גמליאל, שקיבל הוראות מעמיתיו של אביו, כלומר רבי יהודה, רבי מאיר ורבי אלעזר בן שמוע. תפקידו כיורש נשיאות בית הלל מוכר היטב ע"י מלומדים, כאשר מוצאו מהלל הזקן מאושר באמצעות השימוש החוזר בשמות משפחתיים כגון גמליאל, שמעון והלל בקרב צאצאיו.
לאחר פטירתו של רבי, הצהרה במשנה מדגישה את אובדן נוכחותו, ומקשרת אותה להפסקת החסידות, הענווה והימנעות מחטא. התלמוד הבבלי מספר אנקדוטה הממחישה את ענוותנותו, שבה ביקר אצל חכם תורה עיוור למרות עצתו של רב חייא נגד זה, דבר שיכול היה לפגוע ביוקרת מעמדו. רבי שמעון בן יהודה תמצת את מעלותיו של רבי כתערובת של יופי, כוח, חוכמה, עושר, תשובה, כבוד ומורשת של תלמידים צדיקים.
תקופת כהונתו של רבי יהודה הנשיא התאפיינה בשינוי מהותי ביחסים בין יהודים לרומאים באזור. שינוי זה מיוחס הן לאישיותו המשפיעה של רבי והן לשינוי כללי בגישה הרומית הסלחנית יותר תחת שלטון השושלת הסוורית.
כהונתו התאפיינה בסמכות נרחבת, שהבדילה אותו מאבותיו. רבי עמד בראש בית דין פרטי שדן בעניינים מיידיים, וסביר להניח שהשפעתו חרגה מעבר לכך. הדבר הביא להקטנת תפקיד הסנהדרין וחכמיה, ובמקביל חיזק את כוחו של הנשיא. המדרש מגלה שפמלייתו של רבי הייתה אוכפת את הציות לצוויו באמצעים פיזיים. בהמשך ליוזמות סבו רבן גמליאל, רבי שלח שליחים לקהילות יהודיות, הן מקומיות והן בתפוצות, עם סמכויות להחליף מנהיגים מקומיים במידת הצורך. מעמדו הציבורי החיובי של רבי היה ברור שכן הוא היה נושא לתפילות לשלומו לאורך כל חייו. לאחר מותו, הוא כובד בתקופת אבל בת שנה, מנהג השמור לבני מלוכה.
חייו של רבי יהודה הנשיא השתרעו על פני המאה השנייה, כאשר זמנו הוקדש בעיקר לטבריה, בית שערים וציפורי. מקומות אלה הפכו למרכזיים ללימוד התורה היהודית לאחר ההשלכות ההרסניות של מרד בר כוכבא. רוב חייו התנהלו בבית שערים, ושנותיו האחרונות בעיר ההר הגלילית ציפורי, בסמוך לנצרת.
איך מגיעים:
רבי נפטר בציפורי בין השנים 194-220 לספירה. קבורתו החלה ביום שישי, החלה בציפורי ועברה דרך 18 בתי כנסת. במהלך תהלוכה זו, מלומדים מקומיים נשאו הספדים, שהגיעו לשיאם בבית שערים, שם הוא הובא למנוחות ושם ניתן גם לבקר בקברו עד היום.