רבי שמעון בר יוחאי, תנא בולט במאה השנייה ותלמידו של רבי עקיבא, מוכר גם בראשי התיבות רשב"י או בן יוחאי, ובטקסטים הקדושים של הזוהר הוא מכונה בוצינא קדישא (רשב"י). המיקום המדויק של מקום קבורתו עורר ויכוח. התלמוד מציע שהוא ובנו, רבי אלעזר, נקברו בבריה, בעוד שטקסטים מדרשיים מצביעים על מרון העתיקה כמקום מנוחתם. הזיהוי המוקדם ביותר של קבריהם במרון מתוארך למאה ה-12, המיוחס ליעקב בן נתנאל הכהן, בעוד שמנחם החברוני מאותה תקופה הציב את קבריהם בכפר חנניה.
הר מירון הפך לאתר של קבלה יהודית רחבה והוא אחד המקומות הנערצים ביותר בישראל ובעולם. הוא שני רק לכותל המערבי מבחינת ביקורי אתרים דתיים בישראל. החגיגה השנתית בל"ג בעומר בהר מירון היא ההתכנסות האזרחית-דתית הגדולה ביותר בארץ, כאשר טקס החלאקה – תספורת הראשונה של ילד בגיל שלוש – היא מנהג מקובל שם.
באשר לקבר בביריה, התלמוד הבבלי מספר את סיפור מותו של רבי אלעזר ומציין שתושבי בירא (המזוהה עם בריה) העבירו אותו בחשאי למערה שבה שכב אביו בערב יום הכיפורים. מהלך זה נבע מהתנגדות תושבי חומה להעברת גופתו של רבי אלעזר. עם זאת, הטקסט מותיר עמימות בשאלה האם רבי אלעזר רק הוכן לקבורה על ידי אנשי בירי או שהוא אכן נקבר שם.
הזיהוי של הקבר במרון העתיקה אינו ודאי באותה מידה. דרך כהנה (מדרש ארץ ישראל מתקופת האמוראים המאוחרת) ומדרש קהלת רבה (מדרש ארץ ישראל מתקופת הגאונים) מספרים סיפור מקביל שבו תושבי מרון (המזוהים כ"מרוניה") העבירו את גופתו של רבי אלעזר למערת הקבורה של אביו לאחר שרבי שמעון הופיע בחלום וביקש שבנו ייקבר לצדו. עם זאת, הטקסטים אינם מבהירים אם תושבי מרון היו אחראים באופן בלעדי לקבורה או שהקבורה התקיימה במרון עצמה.
הקבר הנוכחי במרון ניתן לזיהוי החל מסוף המאה ה-12, עם כתבי המסע של יעקב בן נתנאל הכהן המצביעים על אתר לרשב"י במרון. תיאוריו מתארים "במרון ר' שמעון בן יוחאי עם בנו, שני ציונים בבית מדרשו, כי הוא עדיין קיים". בערך באותו זמן או מעט קודם לכן, עולי רגל אחרים כמו בנימין מטולדו ופטחיה מרגנסבורג מזכירים את מרון וקברים סמוכים, אך אינם מתייחסים במפורש לקברו של רשב"י.
ההילולה בקברו של רבי שמעון בר יוחאי
האירוע המשמעותי ביותר בקברו של רבי שמעון בר יוחאי הוא "ההדלקה הגדולה" בל"ג בעומר, חגיגה שמושכת מאות אלפי אנשים. ל"ג בעומר, היום ה-18 באייר, מצוין כהילולא דרשב"י, שנחשב על ידי רבים ליום השנה למותו של רבי שמעון בר יוחאי. נאמר שביום זה גילה רבי שמעון בר יוחאי סודות עמוקים לתלמידיו, והנוכחות האלוהית התגלתה באש, שמקשרים אותה למסורת הדלקת המדורות על קברו ביום זה.