רבי מנחם מנדל מויטבסק היה מנהיג חסידי בולט מהדור השלישי של חסידי הבעל שם טוב. מסעו לארץ ישראל, בראש קבוצה של 300 איש, מוכר כ"עליית תלמידי הבעל שם טוב" וסימן לגל הגירה משמעותי באותה תקופה. הוא נולד בשנת 1730 בויטבסק, שהייתה חלק מרוסיה הלבנה בתוך דוכסות ליטא שבאיחוד הפולני-ליטאי, אביו, משה, היה מקורב לבעל שם טוב. בגיל תשע הציג אביו את מנחם מנדל בפני הבעל שם טוב. בהמשך חייו התגורר במינסק והפך לתלמיד מובהק של המגיד ממזריטש. הוא מילא תפקיד מרכזי בהפצת החסידות ברחבי רוסיה הלבנה ("רוסיין") וליטא, בשיתוף פעולה עם רבי אהרן הגדול מקרלין. לאחר פטירת המגיד חזר לויטבסק, ולאחר מכן עבר להורודוקי.
בחודש אדר ה'תק"ל"ז, המקביל לשנת 1777, הוא יצא למסע לארץ ישראל עם פמלייה של שלוש מאות חסידים, כולל רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק, שהצטרפו בדרך.
בהתחלה התיישב בפקיעין, ולאחר מכן עבר לצפת. אולם, בשל עוינות מצד הטורקים והערבים, כמו גם האשמות שווא שהוטחו בו, הוא התיישב בסופו של דבר בטבריה. שם הוא הקים קהילה חסידית. רבי מנחם מנדל היה ידוע בענוותנותו העמוקה. הוא היה חותם את מכתביו כ"שפל באמת" ואפילו על מצבתו הוא התעקש שלא ייכתבו דברי שבח, רק שמו. הוא פעל למען אחדות הקהילות היהודיות הספרדיות והאשכנזיות וחיזק אידיאל זה על ידי סידור נישואי בנו עם בתו של רבי אבולעפיה מטבריה. הוא חיבר מספר יצירות, כאשר "פרי הארץ" היא בין המפורסמות ביותר. ספר זה מכיל פרשנויות חסידיות על התורה וחלק של אגרות – חלקן נכתבו על ידי תלמידו המוערך, רבי אברהם מקאליסק. מכתבים אלה לחסידיו במזרח אירופה מכילים עידוד להקמת חיים יהודיים מחדש בארץ ישראל, במיוחד בטבריה, כמו גם בקשות לסיוע והוראות לקהילה החסידית שהשאיר מאחור. כתביו האחרים כוללים את "פרי עץ החיים" ו"ליקוטי אמרים".
איך מגיעים:
בית העלמין בטבריה, שראה תחייה של התיישבות יהודית במאה ה-18, הוא המקום שבו נקבר רבי מנחם מנדל. הוא החל להיווצר במיקומו הנוכחי, מדרום לעיר ליד שכונת "אחווה" של ימינו, כאשר רבי חיים אבולעפיה (השני), שנפטר בשנת 1744, היה בין הראשונים להיקבר שם. עם הזמן, בית עלמין זה התרחב וכולל דמויות משמעותיות רבות, חלקם תושבי טבריה, אחרים שנסעו למות ולהיקבר שם, וחלקם שנקברו שם מחדש לאחר מותם. אתר קבורה זה ממוקם במדרון הצפון-מזרחי של הר ברניקי, קרוב לים כנרת, ובקצה הדרומי של טבריה.