רבי יהודה בר אלעאי, המוכר בדרך כלל כרבי יהודה, היה תנא בולט מהדור הרביעי בתקופת התנאים, שהתקיימה במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה. הוא מוכר כאחד התלמידים הבולטים ביותר של רבי עקיבא, ולימודיו מצוטטים בהרחבה בכל ששת סדרי המשנה. בנוסף, הוא לימודיו צוטטו במשנה בתדירות גבוהה יותר מאלה של מלומדים רבים אחרים.
רבי יהודה נולד לתנא רבי אלעאי, והיה גם בנו וגם תלמידו. הוא ביסס חי ולמד באושא. שנותיו המעצבות עברו עליו בלימודים אצל רבי טרפון בלוד, לצד לימודים מרבי ישמעאל. רבי יהודה גם ירש מסורות מאביו, רבי אלעאי, המוכר גם כרבי אליעזר, שהיה המורה של אביו. אחד מחמשת המלומדים שהוסמכו על ידי רבי יהודה בן בבא – שעמד בפני הוצאה להורג על מעשה זה במהלך האיסור הרומי על הסמכה – רבי יהודה הגיע מאושא שבגליל, כפי שצוין במדרש.
התלמוד הבבלי חושף את מעורבותו של רבי יהודה בדיון משולש הנוגע לשלטון הרומי. בדיון זה הוא שיבח את הרומאים, בניגוד לרבי יוסי, שנותר בשתיקה, ורבי שמעון בר יוחאי, שמתח עליהם ביקורת. הדבר הוביל לקידומו של רבי יהודה על ידי הרומאים, וזיכה אותו בתואר "ראש המדברים בכל מקום", המסמל את הבכורה שלו כדובר באסיפות ציבוריות.
רבי יהודה היה מוכר גם בזכות התכונות האישיות שלו של ענווה וסובלנות, תכונות המזכירות את הלל הזקן. בעוד שהיה מחויב מאוד ללימוד התורה – מסירותו שימשה כייצוג סמלי בקרב החכמים – הוא אימץ והמחיש את העיקרון ש"לעולם תהא דעתו של האדם מעורבת עם הבריות". פילוסופיה זו עמדה בניגוד לאמונתו של רבי שמעון בהתמסרות בלעדית ללימוד התורה. רבי יהודה השתייך לסיעה של חכמים שתמכו בשילוב של עבודה מקצועית עם לימוד תורה, עד כדי כך שמתח ביקורת על אלו שלא לימדו את בניהם מקצוע. הוא מצוטט כאומר: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה", הדגשה של ההערכה שבה החזיק במיומנות מקצועית, במיוחד כשהוא נשא כד חרס לבית המדרש.
איך מגיעים:
מקום מנוחתו האחרון של רבי יהודה הוא בעיר בטבריה. הקבר נמצא כעת במבנה משמעותי, המושך אליו מבקרים רבים המאמינים שביקור במקום מביא שגשוג ופרנסה טובה. במשך תקופה ארוכה, האמינו שעץ בחצר הקבר מעניק ברכות להצלחה כלכלית למי שלוקח ממנו ענף. בנוסף, נהוג להקיף את מצבת הקבר שבע פעמים בתקווה לשפר את הפרנסה.