שמואל בן יהודה אבן תיבון (1150–1230) היה דמות משמעותית בפילוסופיה היהודית ובתרגום, והוא יליד לוניל שבפרובאנס, השוכנת בדרום צרפת. הוא היה צאצא של המתרגם המפורסם יהודה בן שאול אבן תיבון, וממ כמו אביו, עסק ברפואה וזכה לשבחים על תרגום יצירות מופת של חכמי ימי הביניים היהודים. אבן תיבון זכה להערכה רבה על תרגומו של "מורה נבוכים" של הרמב"ם מערבית לעברית. הוא ביצע משימה זו במהלך חייו של הרמב"ם בעידודו. שושלת משפחתו כללה את בנו, משה אבן תיבון, ואת חתנו, הרב יעקב אנטולי.
תרומותיו של אבן תיבון חרגו מעבר לתרגום; הוא היה פרשן פורץ דרך של "מורה נבוכים", במיוחד בכתביו המאוחרים יותר, ואימץ עמדות המותאמות יותר למחשבה האריסטוטלית מאשר הרמב"ם בנושאים מסוימים.
הראד"ק, רבי דוד בן יוסף קמחי, הביע תחושת אובדן עמוקה לשיח האקדמי על "מורה נבוכים" לאחר מותו של אבן תיבון, באומרו: "משעה שנאסף אצל אבותיו אחינו הגדול החכם רבי שמואל אבן תיבון זצ"ל, לא מצאתי מי שאהיה מדבר עמו בו". בנוסף, סיפר הרב אברהם בן הרמב"ם כי לקראת סוף חיי הרמב"ם הגיעו אליו המכתבים הראשונים של רבי שמואל אבן תיבון, שחשפו תובנות עמוקות ל"מורה נבוכים" ולכתביו האחרים, כפי שאישר העדות של הצדיק אבא מארי זצ"ל.
אולם, היצירה והמתרגם שלה, כלומר שמואל בן יהודה אבן תיבון, נתקלו בביקורת מצד הרב שלמה מן ההר, שגנה את "מורה נבוכים" ואת תרגומו של אבן תיבון, והאשים אותו בחשיפת היבטים נסתרים שמשה הרמב"ם התכוון לשמור בסוד, ובפרשנויותיו האלגוריות לתנ"ך. ביקורת זו מצאה הד גם שנים מאוחר יותר אצל הרב יעקב בן ששת, שהטיח גינוי חריף כלפי "מאמר תקוות המים", ובמיוחד כלפי הקריאה הרדיקלית של אבן תיבון ב"מורה נבוכים". הסכסוך שנוצר הביא לחרם הדדי בין חסידי הרמב"ם למתנגדיו, ושיאו היה שריפת הספר או החרמתו על ידי השלטונות הנוצריים בשנת 1233, שלוש שנים לאחר מותו של אבן תיבון.
איך מגיעים:
מקום מנוחתו האחרון של שמואל בן יהודה אבן תיבון הוא בבית לחם, מדרום לבירה ירושלים.